המחשבה שנצליח לאזן בין יעדים מקצועיים, מטרות אישיות ותחביבים נשמעת כמו חלום נפלא, אבל צריך לזכור שזה הישג נדיר מאוד. אחת הסיבות לכך היא שכוח העבודה המודרני נאלץ להסתגל להתפתחויות טכנולוגיות חדשות. בימים עברו, “איזון עבודה-חיים” היה החומה שמפרידה בין המשרד לבית. חיי העבודה והחיים האישיים היו שני דברים נפרדים לגמרי. אבל העולם המודרני הדיגיטלי והמרושת מטשטש את הגבול בין העבודה לבית. וכך עוד ועוד אנשים מוותרים על השאיפה לחלוקה מושלמת של 50-50 בין העבודה לחיים.
מחקרים מלמדים שמודלים היברידיים וגמישים של עבודה מגבירים את שביעות הרצון של העובדים ואת הפרודוקטיביות שלהם. למעשה, 65 אחוז מהאנשים שמקבלים את האפשרות לבחור בין עבודה בבית לעבודה במשרד כאוות נפשם אומרים שהם שבעי רצון ממקום העבודה שלהם. המפתח לשביעות הרצון של העובדים הוא גמישות, ולא מודל עבודה היברידי מקובע שדורש מאנשים לבוא למשרד בזמנים קבועים מראש.
אז איך יכולות מחלקות משאבי האנוש לעזור לנו לפרוח בעולם החדש הזה ולמצוא את השילוב המושלם בין עבודה לחיים אישיים? הנה כמה עצות שיעזרו לעובדות ולעובדים שלכם להשיג סינרגיה מושלמת:
לעבור מרשימת משימות יומית למיפוי עדיפויות שבועי
סינרגיה פירושה לראות יער במקום עצים. הבעיה בניסוח רשימת משימות חדשה בכל יום היא שאנחנו עלולים לשכוח בקלות את המטרות הגדולות. יש לעודד את העובדות והעובדים להשקיע כמה דקות בכל שבוע בהגדרת סדרי העדיפויות לשבוע הקרוב.
לדוגמה, אפשר להקצות את ימי ראשון למשימות מנהליות במקום העבודה, את ימי שני להקדיש לפגישות, ואת ימי רביעי לשמור באופן בלעדי לזמן עם המשפחה וכו’. הגישה הזאת משלבת ביעילות בין תחומי האחריות במקום העבודה לפעילויות מחוץ לשעות העבודה.
להיות נוכחים בגוף ובנפש כמה שרק אפשר
בימינו, בעידן של מציאות מדומה וערוצי תקשורת חברתיים, אנחנו נשאבים בקלות לריבוי ומִקבּוּל משימות. אבל אנחנו מתוכנתים גנטית לבצע משימה אחת בכל פעם: אנחנו לא מסוגלים לעשות שני דברים ביעילות באותו זמן בלי תזרים עבודה וכלי אוטומציה שידאגו לתיאום בין חברי הצוות. כדי לבצע סינרגיה של חיי העבודה וחיי הבית, וכדי להפיק את המרב משניהם, אנחנו חייבים להקדיש זמן מוגדר ונפרד לכל אחד מהם.
לעשות את מה שאוהבים, ולאהוב את איך שעושים
האושר חשוב. לאנשים לא אכפת רק מהמשכורת. הם רוצים ליהנות ממה שהם עושים ולהרגיש שליטה בחייהם, גם בעבודה וגם בבית. כוח העבודה של ימינו מעדיף גמישות. אם המעסיקים לא מספקים זאת, הם עלולים לאבד עובדות ועובדים מוכשרים ולהתקשות להחליף אותם.
הסקר השנתי העשירי של FlexJobs מצא “ש־24 אחוז מהעובדים… מוכנים לקצץ 10-20 אחוז משכרם כדי לעבוד מרחוק, ו־21 אחוזים היו מוותרים על ימי חופשה.” לפי אותו סקר, 44 אחוז “אומרים שהם מכירים לפחות אדם אחד שהתפטר או מתכנן להתפטר” כי אין לו שום גמישות בעבודה.
מחלקות משאבי האנוש יכולות לעבוד עם החברות שלהן על הרחבת הגמישות במבנה העבודה, על מציאת דרכים למניעת שחיקה, ועל הגברת המוטיבציה של העובדות והעובדים באמצעות הזדמנויות ללמידה מתקדמת וצמיחה אישית. לא רק שיוזמות כאלה מוסיפות ערך לחוויית העבודה, אלא שהן מגדילות את ההתלהבות והנאמנות של העובדות והעובדים למקום העבודה.
להיות נאמנים לעצמנו בעזרת עבודה גמישה
כוח העבודה של ימינו מגוון מאי פעם. כדי למצוא ולשמר את הכישרונות הגדולים ביותר, על ארגונים לטפח תרבות שתומכת באנשים מכל הגילאים, מכל התרבויות ומכל הרקעים המקצועיים. אנשים מחליפים הילוך בנקודות שונות בחייהם: לעתים הקריירה במקום הראשון, ולעתים המשפחה.
כשמחלקות משאבי האנוש שמות את הדגש על מודעות עצמית וסדרי עדיפויות אישיים, הן מעודדות גיוון והכלה, גמישות ותרבות בריאה במקום העובדה. לעובדים יהיה קל יותר לייצר סינרגיה בין ההיבטים השונים של חייהם, וכך הם ינהלו חיים מאושרים ופרודוקטיביים יותר גם במקום העבודה וגם מחוץ לו. ארגונים שישקיעו בסינרגיה בין חיים לעבודה יזכו לשמור על רלוונטיות בנוף המקצועי של ימינו, שבמרכזו עומדים העובדות והעובדים עצמם.
